הערת המתרגמת

יתכן, שהציטוט הבא של מיכאל גנדלב, יתן תשובה חלקית לשאלה מדוע בחרתי לתרגם את שיריו לעברית:

“…כשחיברתי את שירתי, או שתלשתי אותה מהאוויר האדום, או ששלפתי אותה באוזניה מתוך כובע,
- כל זאת, במטרה אחת בלבד: כדי שאוכל לקרוא אותה בעצמי. מכיוון שהיא (שירתי) היתה חסרה לי.
חסרה בחיי היום-יום. הרגשתי בחסרונה, כפי שחשים בחסרונה של חרות, של אהבה, של אלוהים,
של כאב או של אוכל.”

(מ.גנדלב, אחרית דבר של המחבר, מתוך האוסף הלא מלא של כתביו, הוצאת ורמייה, מוסקבה ,2003)

גם אני התחלתי להרגיש בחסרונה של שירתו של גנדלב בחיי היום-יום. בשגרה. אפשר לומר,שחשתי את היעדרותו של התרגום לעברית באופן חריף, כמעט פיזי. התלוותה לכך הידיעה, שהתרגומים – הכרחי שיהיו. והכרחי שיהיה להם מקום. אז, המניעים שלי היו אישיים בהחלט. ועוד סיבה – בגלל האהבה. האהבה לגנדלב האדם ולגנדלב המשורר.

אני מודה מעומק הלב לבעלי – עודד זידל, לפטר קריקסונוב, ללנה גנדלב-קורילוב, למיכאל וויסקופף, לשי דותן, לגלעד מאירי, ללנה ולאוניד זייגר,ללנה לבובסקי, ללנה צרנוב, למרינה קונץ, למרינה גנקינה, למרינה שלסט, לאוסקר אבוש, לדימה נוף, לאלרואי ברושי, ללידיה ירמקוב, לאוטה גבאי, על תמיכתם בפרויקט ותרומתם הרבה.

לנה זידל

.צילום: אוסקר אבוש. עריכה: לנה זידל, דימה נוף

——————————————————————————————————————————————————————-

מתוך הספר: שירי מיכאל גנדלב
ירושלים,1984
הוצאת לקסיקון
תמרוני לילה בבית ג’וברין

I

את כפור העשן של ארצי השניה בלעתי בפתח ביתי.
צעדתי פנימה. הייתי אהוב.
שוב לא אוהבים כאן אותי.
אשתי, ענוגה, הפנתה את גבה
וקמה לצפות בלבנה.
הביאה לי יין בכד על מגש ושלג פיזרה בעדנה.
ואז היא שרטה בציפורן חדה,
חרטה במפגש גבותי -
עיטור,
שאולי שיעשע אותה
ולי כה הכאיב
ואולי -
פשוט התבדחה וניסתה גורלות,
אות שין שרטטה בקפידה
והן בוערות במצחי הלבן
שלוש ציפורני הפלדה.

II

וקמתי כדי לזכור חלום; זקפתי קומתי,
חגור מצאתי בחולות,
הרמתי קסדתי
וחול מלוח מריסי נערתי במהרה;
נזכרתי – כאן אני נמצא
ושבתי לשורה
עכשיו, לאור הלהבות, הודיעו בקול רם:
הם נחתו על הגבעות
ומתקדמים משם…
אך לא הקשבתי, אלא ש
הבחנתי במבט;
מבט רקיע מתנשא
על הגבעות שתת
וכשלמטה התבונן מגובה מרומיו -
זהר קילשון החשכה
בין כוכבי עיניו.

III

הודיעו לנו: הם פרצו מעבר לירדן
וכמה הם ולמה הם ומי ראה כמוהם?
ובערו אורות עשן, סביבנו כמו בשאול;
אנחנו רגילים למות,
שלשום וגם אתמול.
מובטח לנצח ניצחון למתנדבים למות.
נע המשחק בביטחון
בין נצח למהות.
מתים קמים מקבריהם
וגם אני אתם -
שחקי מלחמת משחקים
כולם במיטבם!
אנחנו כאן נמות עכשיו -
ודאי ואדרבא.
אנחנו כן נמות עכשיו
וגם בקרב הבא!

IV

אני נודד בין השורות, דורך על חלודה
ומפזר את הציוד בטור עגלות פלדה.
וכן, כבר לא צעיר אני
וכרופא הגדוד, לקחתי לי ידיד תורן -
ירח לניווט;
עכשיו הוא שט מעל ראשי -
ירח מאובן,
ירח שמאיר דרכי
באור לבן-לבן…
ושוב השלג על מגש
לאור הלבנה -
אשתי יושבת, ענוגה,
לוגמת מיינה.
בתוך אבק לילי ארים ואנער פני -
ולא מחיתי פרפרים
זולגים על לחיי.

V

עברנו בין עצים הפוך,לאט בכוונה.
החושך עוד יותר חשוך
לאור הלבנה.
גבעות החליפו זו את זו וגם הפכו עדים,
כשהתקרבנו למרום במחולות שדים.
חורי-עיני החשכה
הביטו במחול
ומפנינו יימחה אבק שרפה כחול;
ואז נשובה לבתים -
חזור ולא הלוך,
לאט,על פי הזיכרון בחזרה נדרוך;
שם,
בחדר הילדים,
מהגבעות הרחק,
בגולגולתי ללא מדים
הלילה ישחק.

……………………………………………………………………………………………………………………………………

מיכאל גנדלב – (1950 – 2009)
יליד לנינגרד, חתן פרס אטינגר לספרות (1993). חתן פרס צבן לספרות, לכותבים בשפות זרות (1995).
בוגר האוניברסיטה לרפואה של העיר לנינגרד. עבד כרופא לפרנסתו עד שנת 1981 ושירת כקצין רפואה בצה”ל.
אחד המעצבים המובילים של ספרות ישראלית בשפה רוסית בארץ. בין השנים 1977-2009 פרסם 10 ספרי שירה.
אחד מהם – “חג”, בתרגומו של פטר קריקסונוב, שיצא לאור בשנת 2000, בסדרת “ריתמוס” לשירה,
בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
כתב טורים ומאמרים רבים בעיתונים ובכתבי עת שונים בשפה הרוסית.
משנת 1999 עבד כפרשן פוליטי ונציג תרבות ישראלית במוסקבה. תרגם לרוסית משוררים עבריים
מימי הביניים ובהם: שלמה אבן גבירול, אלחריזי, איבן-עזרא,יהודה הלוי ושמואל הנגיד. בנוסף תרגם לרוסית
מקבץ שירים של חיים גורי. התגורר בירושלים משנת 1979 ועד יום מותו.

…………………………………………………………………………………………………………………………………..

מיכאל גנדלב – (1950 – 2009)