תערוכה נודדת של עבודה אחת “Jerusalem Syndrome” נערכה ב- 1 למרץ בעיר העתיקה. זוהי השניה בסדרת פעולות אמנות, שאני מתכוון לערוך ברחובות ירושלים.

המסורת התרבותית של מיצגים ברחובות בירושלים קיימת עוד משנות ה- 70′. יחד עם זאת, המעשים שלי אינם התבטאות פוליטית או חברתית מכל סוג שהוא, העיר גם כך טעונה מדי בהקשרים שכאלו…

בשונה מגרפיטי, שהוא לעיתים קרובות אינו אלא סוג של ונדליזם, מעשיי מתקיימים במסגרת זמנים תחומה. מה יהיו יחסי הגומלין בין קנבס לסביבה אקטיבית ודינמית מאוד, ההפוכה ממש מהסיטואציה של הגלריה, “קוביה לבנה” סטרילית? הדיאלוג החזותי בין עבודת אמנות, ה”מסיירת” ברחובות העיר, לסביבתה, נוצר ונעלם, מבלי להשאיר עקבות.

לאוניד זייגר
מרץ 2014, ירושלים