ב- 21 לינואר בבית האמנים הירושלמי נפתחה תערוכתו של הצייר אדוארד לוין. אוצר התערוכה: יאן ראוכוורגר.

ישנם אנשים בירושלים, שמגלמים עבורי את רוחה של העיר, את האופי שלה. אדוארד לוין הוא אחד מהם. הוא כמעין דמות אלגורית, מסמל את הפרדוקסאליות, ריבוי המשמעויות ואפילו הדרמטיות של ירושלים.

סטודיו לרישום מודל ברחוב עין-חט 9, השנה – 1991. במקום זה היו מתכנסים, ללא ספק, כל האמנים הירושלמים מגל העלייה של שנות ה- 90′. מנחה הסטודיו היה אדוארד לוין. כשסגרו את הפרויקט (תוך זמן קצר סגרו גם את הסטודיו של אנטולי בסין, שהדריך שם קבוצה במשך 16 שנים), היה ברור שלעולם לא יהיה עוד מקום כזה בירושלים…

הסטודיו של אדוארד ברחוב הנביאים במרכז ירושלים. “בלגן” ציורי שכזה, שמזכיר סטודיו מה”חיים הקודמים”, תתקשו למצוא! (צילומים שעשיתי שם, תוכלו לראות בעמוד של אדוארד לוין באתר).

הרושם הוא שאדוארד חי במרחב וזמן משלו. אדם ללא גיל (קשה להאמין שנולד בשנת 34′!), שלא נכנע להשפעות עכשוויות ועומד איתן על בעקרונותיו.

אני ממליץ לראות את התערוכה ולהסיק מסקנות בעצמכם. לדעתי, בציורי הטבע הדומם הכאילו פשוטים של לוין קיימת אמירה אמיתית וכנה, וירטואוזיות ציורית ואיזה מן משהו שלא ניתן ללמד אותו, שדווקא חסר לרוב הציירים העכשוויים שמגדירים את עצמם כממשיכי המסורת הישנה.

לאוניד זייגר, ירושלים 2012.