בפברואר 2010 האמן הנודע מסנקט-פטרסבורג, אלכסנדר פלורנסקי, ביקר בישראל. בשיחה עמנו, סשה שיתף בדעותיו על מקומו של הציור באמנות עכשיווית.

………………………………………………………………………………………………………………………………

גיבור סיפורו הקצר של זושנקו “בבית המרחץ” יושב באמבט אחד, חופף את הראש בשני, את הרגליים בשלישי, ואת הרביעי מחזיק שלא יקחו לו – זהו הדימוי האהוב על אשתי כשהיא מתארת את העבודה המשותפת שלנו. אתה לא רוצה להרפות מכלום – לעסוק בו זמנית בפיסול, מייל ארט, צילום, ציור, הדפס משי וגם לא לשכוח ליטוגרפיה. למרות שלמעשה ההשכלה שלי היא בתחום הקרמיקה, ואני עדיין מחכה שמישהו יכניס אותי לסטודיו גדול ורציני של קרמיקה, וכמובן שאינני עושה כל הבחנה עקרונית בין צלחת קרמית טובה לבין ציור – שניהם דברים נעימים לי באותה מידה.

מה דעתך על מקום הציור באמנות המודרנית?

זו שאלה סטנדרטית, שלמעשה איבדה מהאקטואליות שלה מאז שנות ה- 90′ לערך. אז השאלה הזו אכן הייתה על סדר היום. אוצרים, בפרט אלה ה”מתקדמים” יותר, הודו בשנאה לציור ואהבת אמת לצילום, הצילום הוכרז כ”דבר הבא באמנות” ומילא את כל הגלריות. צלמים, שהרגישו מיותרים בשנות ה- 70′ וה- 80′, התעודדו פתאום, ואילו הציירים (הטיפשים שעדיין ציירו) רכשו במהירות מצלמות סטילס או וידאו – וכך התגלגל לו תהליך שידוע לכל מי שעוקב אחר הדברים הללו. לאחרונה, לעומת זאת, המצב השתנה – ככל שיש יותר עבודות צילום בתערוכה, זהו סימן לפרובינציאליות.

אני חייב לציין שמנקודת מבטי האישית לפחות – אין שום הבדל שהוא, יש כל כך מעט ציורים טובים, כמו שיש מעט מיצגים / מיצבים / עבודות קרמיקה וכו’ טובים – עד שכל התופעות הללו, המוצאות מתוך שלל העבודות הגרועות, הן בעלות ערך באותה מידה. עבורי עבודת קרמיקה טובה, מיצג או פרויקט קונספטואלי טוב – כל אלה לא פחותים מציור טוב. ובוודאי עדיפים על ציורים רבים שהם גרועים.

יחד עם זאת, השאלה על מקומו של הציור באמנות המודרנית ממשיך, כמובן, להטריד, בפרט את הציירים. למרות שלדעתי בעוד כ- 10 שנים יתאספו להם אנשים לרב שיח על “מקומו של המיצג בזירה העכשווית, שהציור שולט בה”. מאחר והציור שוב תופס עמדות מפתח וצובר נקודות זכות, לעיתים הודות להשפעות חשודות למדי – למשל צ’רלס סאצ’י, שמצהיר בלונדון על תקומתו של הציור ומארגן תערוכות יקרות המוקדשות באופן בלבדי לציור. וזאת למרות שאותו סאצ’י היה מתעניין, רק לפני 10 – 15 שנים, רק בדמיאן הירסט. ואפילו דמיאן הירסט, איש בהחלט לא טיפש, כבר נכנע לפאניקה הכללית והחל לצייר בטכניקה של שמן על בד. ואילו האוצרים, שרק לפני 10 שנים הצהירו על שנאתם כלפי הציור ואהבתם לצילום – כיום מפנים לצילום גב, והצלמים מתחילים עת עת לרכוש ומכחולים וצבעים – זה תהליך ממש ברור וחד.

ירושלים, פברואר 2010.
עבור האתר Art in Process