ב- 22 ליולי נפתחה במוזיאון תל אביב תערוכה מקיפה של 35 שנות יצירה של לארי אברמסון,
אחד הציירים המשובחים והמשמעותיים באמנות ישראל.

הרצף שמתגלה בציורים ,שנוצר במשך שנים – הופך אותם לגוף עבודות אחד מגובש ומהודק. ניתן לזהות בעבודות לאורך כל הדרך מתח המתקיים בין עקשנות לסקפטיות, בין קלילות לפדנטיות,בין צניעות לגנדרנות ובין תיאטרליות לפשטות. אותו מתח מתקיים גם בין התייחסות לאלמנטים מהסביבה המיידית לבין עיסוק בבעיות אוניברסליות של שפת הציור,ובין הפסימיות שנושאי הציור משדרים לבין מעשה הציור שהוא מעשה אופטימי במהותו.

מעניין לעקוב ולראות איך יש דימויים שמשמשים את אברמסון במשך שנים באופן יעיל.
מאגר מצומצם יחסית של דימויים חוזרים ומופיעים בעבודות ומייצרים בכל פעם משמעויות חדשות. פעם בתקופה מצטרף דימוי חדש ומפתיע – פרפר,צרעה או גמל שלמה.

כל אלה עם לא מעט הומור בונים ציור מתוחכם שיש לו אמירה בהירה ומחושבת הכוללת בתוכה באורח פלא גם חושניות ומסתורין.

עודד זידל