ראיון עם מיכאל קובנר

4, December 2010 · ראיונות

ב-30 בדצמבר (19:00 – 21:00) תיפתח בגלריה בינט תערוכתו של מיכאל קובנר שכולה מוקדשת לציורים המתארים את העיר ניו יורק . נפגשנו עם מיכאל בסטודיו שלו בירושלים.

וידאו: לנה ולאוניד זייגר

* * *

במשך שנים רבות ציירת את נופי הארץ. ציינת בראיונות אחרים שהנוף בא מתוך איזושהי הוויה פנימית, דיברת על קשר רגשי חזק למקום הזה שאתה מצייר. בשנים האחרונות חלק מהיצירה שלך מתבצעת בניו יורק. להבדיל מהטבע הישראלי, מדובר בנוף אורבני, לעיתים מבט פרונטאלי על בניינים רבי קומות, לעיתים ללא מבט אל קו האופק. למה קשור השינוי הזה והאם הוא נובע מהחלטה מודעת?

טוב, אז ראשית ההחלטה לצייר בניו יורק הייתה מקרית. יאן (ראוכוורגר) שהוא חבר וצייר, היה לו סטודיו ביו יורק והוא גר שם כשלוש שנים. הוא רצה לשמור על הסטודיו וגם לחזור לארץ, ולכן הציע לכל מיני אמנים לחלק את הסטודיו ואז כל אחד יהיה לו את זה לשלושה חודשים בשנה. באתי, ראיתי את הסטודיו ומאוד התלהבתי מהחלון – יש שם איזה חלון ענק, זה ממש קנה אותי, ואמרתי ננסה.
יצא שזו השנה העשירית כבר, שאני מצייר חודשיים בשנה בניו יורק, ואני כל פעם שואל את עצמי – למה אני עושה את זה, למה אני צריך את זה, וכל שנה אחרי שאני נמצא שם, התשובות מתבררות מתוך עבודתי שם.
בכלל, זה הרי מאוד מקובל שאמנים וסופרים, נוסעים לאיזו עיר אחרת לכתוב. אתה יותר מרוכז ואין בעיות שמפריעות לך. אני מצייר משבע בבוקר עד שבע בערב, שבעה ימים בשבוע, זה המון, קשה לתאר איזו אנרגיה יוצאת מעבודה כל כך אינטנסיבית.
אני חושב שלא הייתי יכול לעשות את זה בפריז או במקום אחר, כמו שאני לא סתם מצייר נוף, לא כל נוף אני אוהב לצייר. יש משהו בניו יורק, בבתים האלה, בגסות, בצבעוניות, בקצב של העיר, שמאוד מדבר אלי. זה לא היה קורה ברומא או פריז… שום עיר לא הייתה מדברת אלי ככה.
זה גם משחרר איזה צד אחר שיש בי, כי בסופו של דבר, כשאתה מצייר נוף בטבע, זה צריך להיות די קרוב לצבעים הלוקאליים. אני לא מצייר מאוד ריאליסטי מבחינה צבעונית, גם כשאני מצייר את הנוף בארץ. אבל כשאתה מצייר מדבר, זה צריך להיות בצבעוניות מסוימת, או שאתה מצייר את הגליל, אתה די צריך להיות קשוב לצבעוניות ולרבי גוונים של הצבעוניות של הנוף, אתה לא יכול לבוא לזה בצורה לגמרי מלאכותית. בניו יורק, לעומת זאת, יש לך פסאדה, נגיד יש לבנים חומות – אתה יכול לעשות מזה אדום, כתום, חום, כמעט כל דבר בצבעים החמים, זה בסדר מבחינת היחס שלך אל המקום ומה שזה אומר. זה לא כל כך משנה אם זה חום בדיוק כמו החום הזה, או שזה חום אדום, או אדום ממש, כן? האקספרשן הוא מאוד ברור וחזק והעיר הזאת היא לא פריז, זה צבעים לא פסטאליים וזה מה שאני אוהב, את הצבעים החזקים, הבוטים, שיש בינם ניגודים מאוד חזקים, ולא ניגודים קטנים.
דבר שאני אוהב זה לצייר פסאדות. ציירתי בתים בעזה פעם. הפסאדה נותנת לך הרבה חופש צבעוני, כי ברגע שאתה לא מתעסק עם פרספקטיבה, אתה משוחרר משיקולים של קרוב – רחוק, צל ואור והשפעתם על הצבעוניות, התנועה בתוך הציור היא תנועה של קדימה ואחורה. גם בנופים אני שובר את הפרספקטיבה הזאת, של נקודת מגוז אחת, כדי להיות יותר חופשי, מבחינת הצבעוניות וגם התנועה. שם (בניו יורק) לכח הצבעוני ולתנועה שבתוכו ניתן יותר מקום “לשחק אותה”.

אז זה יותר מתחבר למופשט? למרות שזה עדיין אותו נוף, אתה אומר שזה נותן לך יותר חופשיות כי זה מוביל אותך לכיוון המופשט?

אני חושב שבכל הציורים שלי יש הרבה מופשט. אני לא רואה את עצמי צייר ריאליסט, גם לא מופשט, אני חושב שאני חי בין העולם של המופשט לבין העולם של הריאליזם. יש תמונות, נניח “חבילות חציר”, שזה יותר מופשט, או “סירה בים”, ויש תמונות כמו “מדבר יהודה” או “הנגב”, שזה יותר ריאליסטי בגלל שאתה צריך לקבל את האופי הזה הפלסטי של הנוף, בהפשטת יתר כל הפלסטיקה של הנוף הולכת, אבל פה (בציורי ניו יורק) אין בעיה כזאת. מבחינה מסוימת כן, זה מאוד מאוד מופשט, יש לקצב של החלונות כח עצמאי, ולקומפוזיציה הצבעונית מעמד שווה. לדוגמא כשהחלונות כחולים והפסאדה אדומה, ולפתע חלון אחד שחור – הנה, יש לך קומפוזיציה צבעונית שעומדת בפני עצמה קשורה ולא קשורה למציאות..
היה לי סטודיו בלונג איילנד סיטי, ועכשיו בברוקלין, אנשים שמכירים יזהו את המקומות הללו. אבל מהרבה בחינות זה לגמרי מופשט. יש לי ציור של בניין גדול, שכמעט תופס את כל החלל של הציור, עם חלונות, אבל כל המערכת, זה מחולק לתשע יחידות, זה מן יחסים של חומים כאלה. חום קצת יותר כחול, חום קצת יותר כתום, מבחינתי הציור כולו הוא יחסי החומים, הדיבור ביניהם ויחסם למערכת הכללית. זה מאוד מופשט, אבל אנשים שחיים בניו יורק יגידו “כן, זה ה- Projects”. כל אחד מכיר אותם, כך שיש גם אלמנט מקומי, ברור שזו ניו יורק ולא סאן-פרנסיסקו או עיר אחרת. הצבעוניות, התבנית, הקצב הפנימי של הציורים – זה יותר חשוב לי מאשר לתאר מקום ספציפי.

איך היית מאפיין את האמנות הישראלית העכשווית?

אני לא כל כך מכיר את האמנות הישראלית העכשווית. פה ושם אני רואה קצת תערוכות, בסה”כ היא נראית לי אמנות מאוד כמו שעושים בעולם, כמו שאני רואה בצ’לסי, באיסט ויליג’. היא נראית לי מאוד קוסמופוליטית. בעבר זה היה יותר קונספטואליזם, הרעיון של דלות החומר, דיקטים וכד’ – רעיונות שהתפתחו אצל רפי לביא. אבל היום זה לא ככה.

אז אתה אומר שאין דבר כזה “אמנות ישראלית עכשוית”,שאין תכונות ברורות שמאפיינות אותה?

יכול להיות שאין. יכול להיות שזה לגמרי בינלאומי, לגמרי לא קשור למקום. נגיד, יש משהו שמאפיין סרט ישראלי, אתה ישר מבחין שזה סרט ישראלי. אפילו מהבחינה הויזואלית, השטיחות הזו, הצבעוניות הדהויה וכד’. אבל אמנות ישראלית עכשוית – לא.

השאלה האחרונה: מה מקומך באמנות הישראלית העכשווית, האם אתה מחשיב את עצמך אמן עכשווי בכלל?

תראי, אני כבר לא איש צעיר, אפילו מבוגר. כשהייתי צעיר, זה מאוד העסיק אותי. אז היה הרבה קונספטואליזם, והיה את הדבר הזה של “להיות חלק מן העולם” ו”לא להיות פרובינציה” – כי מה שאני ייצגתי זה כאילו פרובינציה, כן? לצייר את הארץ, נוף, שיטות כאלה כמו סזאן, זה כאילו פרובינציה. אתה לא מתקדם כביכול, אתה לא בראש החץ של האוונגארד. אבל היום זה לא אוונגארד, היום זה עולם אחר. אני לא מרגיש שאני רוצה או צריך להיות “אקטואלי”, אני מה שאני. אני לא אמן צעיר, אמן צעיר זו בעיה, הוא מתמודד עם השאלה מהו בתוך העולם הזה, איפה העמדה שלו. אני כבר אמן ותיק, לשמחתי, אז מה שעשיתי – עשיתי, ואיך שזה השתלב בתרבות, זה השתלב, או שלא השתלב, אני לא הולך היות בן אדם אחר פתאום. זה כמו להתחתן עם בחורה בת 25, זה לא נראה לי מתאים, כן? זה מה שיש, אני מקווה שאני מתחדש, אני מקווה שאני עושה דברים שהם לא סתם חזרה אוטומטית אחרי מה שעשיתי, ואם יהיה לזה מקום בעולם – אז יהיה.
באופן כללי, נראה לי שציורי נוף, יהיה להם מקום ענק בתרבות הישראלית, הרבה יותר מהיום. בשנת 2050 הולכים להיות פה 18 מיליון איש, בין הירדן לים התיכון, אז לא נראה לי שישארו לנו בכלל פיסות נוף להיות בהן או לבלות בהן. קשה לתאר איזו כמות של אנשים תגור פה, על הארץ הקטנה הזאת. אז הגעגוע לנוף יהיה חזק, בכלל הגעגוע של האדם לנוף זה דבר רציני. זה שמזלזלים בזה פה, זה בעיה קצת של הארץ הזו, או של התרבות הישראלית, שהיא מזלזלת בערכים של דור לפניה, היא חושבת שמה שמישהו אחר עשה זה מטומטם ושטויות ורק מה שאני עושה זה דבר בלתי רגיל חשוב. אותו הדבר לגבי הנוף – זה שייך כאילו לרומנטיסיזם הישראלי, שבאו לארץ החדשה ורצו להראות אותה כמין יצירה אוטופית של מקום… נכון פעם זה היה כך, אבל נוף שייך לרגש ענק של האדם כלפי העולם והטבע, זה לא איזה משהו קטן שביקורת האמנות יכולה למחוק. היא חושבת שהיא יכולה, אבל זה חזק הרבה יותר ממנה. יש פה מעט ציירי נוף. בכלל, יש מעט ציירי נוף בעולם, אני מתכוון לציירים טובים, לא חובבים, ואני חושב שאי אפשר למחוק את ההוויה הזו, את הרגש הזה מהבן אדם. וככל שהנוף יצטמצם, הרגש הזה יתחזק, זה לא יתחלש. זה לא שהוא יהיה יותר מנוכר, להיפך, הוא ירצה להרגיש את זה עוד, זה יעצים את הרגש שלו למקום ולנוף. תנועת האימפרסיוניזם, לדוגמא, פרחה בגלל שהאוסמן הרס את פריז והם הרגישו שהעולם התעשייתי הולך וחונק אותם. לכן הם יצאו לנוף, זו בעצם הייתה תנועת מחאה נגד האורבניזם שהתרחש באותו זמן. אנחנו רואים את זה כקלאסיקה, אבל הם הלכו לצייר לנוף מתוך אנטיתזה למה שקרה בעולם התעשייתי. לא לשכוח, זו הייתה המהפכה התעשייתית. אז אני חושב שיהיה יחס לנוף, ובגלל שהתמונות שלי מבטאות את הנוף הישראלי בצורה שהיא די חזקה ומשמעותית, עם הרבה רגש, נראה לי שיהיה להן מקום. ואם לא יהיה להן מקום – אז לא יהיה. לדעתי, זו טעות של בן אדם שחי בנקודת זמן מסוימת, להחליט איך הוא יהיה בהיסטוריה, נראה לי שזו טעות ענקית שאסור לעשות אותה. אדם וצייר צריך לעשות את הדברים שבהם הוא מאמין.כמו שנאמר (בחכמת חז”ל) “הדברים שנותנים עליהם את הנפש – נשארים ואלה שלא מתרופפים”.

קורות חיים של מיכאל קובנר

האתר של מיכאל קובנר

——————————————————————————————————————————————————

2 Коммент.

  1. גיא סער רוסו
    3.01.2011 в 7:56 am

    תודה.
    מרגש, מעורר השראה!
    מיכאל הוא חלק מחיי היוצרים, אמן בהיר חשוב מכל החי בתקופתי, תמיד שמח לשמוע מפיך את שידיך יודעות לעשות טוב כל כך, תודה שוב.

  2. Riki Krakauer
    11.12.2010 в 11:45 am

    מאוד נהניתי מהרעיון\ראיון עם מיכאל
    תודה

Оставьте ваш комментарий

Поля отмеченные * обязательны для заполнения

:
*

*

Сайт оптимально работает в: Internet Explorer 8.0, Mozilla Firefox 3.6, Google Chrome, Safari 4.0. Если у вас старая версия браузера, вы можете скачать новую на сайте производителя бесплатно.