ב- 15 למרץ בגלריה לאמנות עכשווית זימק, נפתחה התערוכה “אמנים אוספים אמנות”‬‬. ‫אוצר: יאן ראוכוורגר‬‬.

‫חמישה אמנים, חמישה אוספים / התערוכה שופכת אור על דמות מעט שונה של האספן: האמן/אספן.‬‬ ‫כיצד נבנה אוסף אמנות של אמן? התערוכה מאפשרת הכרות עם חלק מאוספיהם הפרטיים של חמישה‬‬
‫אמנים ישראלים.‬‬

‫ליאור יהל אוהד בשיחה עם האוצר יאן ראוכוורגר על דמות האמן כאספן, האהבה כערך עליון באספנות והאוסף כתיקון מוסרי.‬‬

‫ל.י.א: אספנות אצל אמנים, מסקרנת מאד כבר במחשבה ראשונה, כיוון שזה מעניק‬ ‫מעין מבט שונה למורכבות שיש גם כך ביחסים בין אמן לאמן…‬

‫י.ר: אפשר להקביל את זה לאנשים שיודעים לבשל והם מומחים גדולים לאוכל, תמיד‬ ‫מסקרן מה הם אוכלים בבית שלהם. פעם שאלתי את ישראל אהרוני “איזה אוכל אתה‬ ‫הכי אוהב?” הוא ענה לי “הכי אהוב עלי? סתם ביצייה”. אני חושב שזה מסקרן מה‬ ‫אנשים מבינים באמנות וחיים את האמנות , מה הם עצמם אוהבים לתלות בביתם.‬

‫ל.י.א: איך למעשה האמן מרכיב אוסף? האם האוסף נוצר כהחלטה שמתקבלת או‬ ‫שזה מעין תהליך איטי של שנים?‬

‫י.ר: אני לא מאמין שמראש האמנים מגדירים עצמם כאספנים. אמנים אוספים מה‬ ‫שהם מעריכים, אוהבים ומה שיכול באיזה שהוא מקום לעזור להם בעבודה. החיפוש‬ ‫הוא אחר דיאלוג, ולאו דוקא קרוב, אני חושב, שבתת מודע אמנים דווקא יאספו אמנות‬ ‫שרחוקה מהם מבחינת הנושא.‬

‫ל.י.א: ניתן לזהות לעיתים מעין תחרותיות שנוצרת, באופן חיובי, בין האספנים‬ ‫הגדולים, האם המימד התחרותי הזה מתקיים אצל האמן/אספן? אני יכולה לדמיין‬ ‫שהמונח תחרותיות אינו רחוק מכם…‬

‫י.ר: אני לא נתקלתי בכך, בארץ לפחות. אבל יש את סיפור היחסים בין אוגוסט רודן‬ ‫והסופר אנטול פראנס, שניהם אהבו אמנות עתיקה, יוונית ורומית, בייחוד פסלים‬ ‫קטנים שנקראים טנגרות. כשהייתה שמועה, שהגיעה “סחורה” לפריז, רודן היה‬ ‫מקדים וקונה את כל הקונטיינר, מבלי לפתוח. הוא פחד שיבוא פראנס ויבחר פסלים‬ ‫מובחרים ולו עצמו לא יהיה ממה לבחור. זו תחרות בקנה מידה אחר.‬

‫ל.י.א: ובזירה המקומית והעכשווית ?‬‬

‫י.ר: כאן אני מאמין שיש יותר עניין דוקא לגלות אמן, שעתיד להצליח, שעוד לא שמו‬‬ ‫לב אליו.‬‬

‫ל.י.א: מה שאתה טוען למעשה שדווקא לאמנים יש את יכולת ההבחנה?‬‬

‫י.ר: גם להבחין וגם להבין. בדרך כלל אספנים, מהמרים מתוך ערך כלכלי ואולי על‬‬ ‫הדרך גם אוהבים קצת, אצל האמנים זה אחרת כי נדמה שהם בוחרים לאסוף, האמן‬‬ ‫בוחר את האנרגיה הטובה לו בתור אמן, מעין אוכל רוחני, חיפוש אחר שיח, אחר‬‬ ‫חברה, סוג של ביטחון להמשיך לקיים את הדיאלוג. מלבד זה אני מאמין שיש לפעמים‬‬ ‫לאמן חוש אספנות טבעי, שמתבטא בעבודתו.‬‬

‫ל.י.א: כלומר?‬‬

‫י.ר: האספנות יכולה להשפיע באופן ממשי על צורת העבודה, בזמן החשיפה לעבודה‬‬ ‫של אמן אחר.‬‬

‫ל.י.א: האם האמן קונה את האמנות בדרך המקובלת או שמדובר ברוב המקרים‬‬ ‫בהחלפה בין אמנים?‬‬

‫י.ר: אם מדובר באמן צעיר, זה מאוד מקובל “לתת יד” כמחווה ולקנות את העבודה.‬‬ ‫אספקט נוסף בקניית עבודות אמנות: היכולת של האמן /אספן “להצביע” על אמנות‬‬ ‫שנשכחה או כזו שלא שמו לב אליה, אמני שוליים. בסופו של דבר, אני מאמין שאלו‬‬ ‫הם האמנים שקובעים – מי הם אמנים באמת. נכון שיש מבקרים, גלריסטים, אוצרים,‬‬ ‫אך אני טוען שבעיקר האמנים בעצם קובעים מי אמן.‬‬

‫ל.י.א: לפעמים זה נדמה שדוקא האמנים, הם “החוליה החלשה”, הרי כמעט בלתי‬‬ ‫אפשרי להתעלם לחלוטין מן המימד הכלכלי באמנות, אני מרגישה שהאספנים‬‬ ‫הגדולים, בסופו של דבר, קובעים את הדעה, הם מעניקים את הפרסים המוזיאלים,‬‬
‫הם מאתרים אמנים צעירים ומביאים אותם לקדמת הבמה, ומשם זה כמו כדור שלג‬‬ ‫מתגלגל לידי האוצרים הגלריות וכו’… הטענה שלך שונה אמנם, אתה טוען שהכל‬‬ ‫מתחיל בקבוצת האמנים.‬‬

‫י.ר: מה שצריך להבין שבנוגע לטעם ולבחירה של אמנים, אין כאן עניין של אופנה.‬‬ ‫בשנות ה07 כשהגעתי לארץ, סיפרתי ליוסף זריצקי שראיתי ציורים מאוחרים שלו,‬‬ ‫יפים, צבעי מים, ונודע לי שמחירם זול יחסית לעבודותיו המוקדמות שנמכרו במחירים‬‬ ‫גבוהים מאוד, שאלתי אותו מדוע יש הפרש כל כך גבוה במחירים? לטעמי העבודות‬‬ ‫המאוחרות היו טובות יותר. הוא היה מופתע מאוד. כי גם שם היה עניין של אופנה‬‬ ‫והאספנים שכנעו אותו שהעבודות המוקדמות טובות יותר. רק לאחר שנימקתי לו‬‬ ‫מדוע אני חושב שהעבודות המאוחרות טובות יותר, הוא הסכים לדעתי, אך לא היה‬‬ ‫ניתן לשנות זאת.‬‬

‫ל.י.א: מבחינה מסחרית איך זה עובד? ברוב המקרים אוספים גדולים של אספנים‬‬ ‫נתרמים בסוף ימיהם למוזיאונים, או נמכרים במכירה פומבית, מעניין אותי לדעת‬‬ ‫כיצד זה עובד אצל אמנים/אספנים?‬‬

‫י.ר: בוודאי שעולה השאלה למי אתה משאיר את זה? לילדים? ומה הם ידעו לעשות‬‬ ‫עם זה? האם הם יעריכו? הם הרי לא חייבים לאהוב. ואז עולה השאלה האם להיפרד‬‬ ‫מהאוסף או למצוא אדם שגם אוהב וגם מוכן להשקיע בזה. הרבה יותר נעים לדעת‬‬
‫שהאוסף ילך למי שאוהב, מעריך ויידע מה לעשות עם זה.‬‬ ‫

‫ל.י.א: החשיבות העליונה היא לערך הסטינמנטלי ולא הכלכלי.‬

‫י.ר: כן. סנטימנטליות והמשכיות. גם לדעת לטפל באוסף חשוב, מבחינה טכנית‬ ‫ולהמשיך להביא למודעות את האמנים האנונימיים יחסית. בשיחות עם לאה ניקל,‬ ‫דיברנו על כך שאהרון גלעדי וחיים גליקסברג נשכחו, זה כאב לנו מאוד. גם כאמנים‬ ‫וגם כאנשים וחברים שמאוד אהבנו. יש אפילו תחושה לא נעימה, שכשאתה מקבל‬ ‫פידבקים והערכה, אתה רוצה לחלוק, עם מי שאתה מרגיש שגם מגיע לו.‬

‫ל.י.א: לצורך תערוכה זו קובצו חמישה אמנים, מוכרים, בעלי אוספי אמנות מגוונים,‬ ‫איך למעשה נעשתה הבחירה? מהוא החוט שמחבר בין כל האוספים?‬

‫י.ר: הדבר שהיה משותף לכולם הוא הענין הסנטימנטלי, הקושי הרב להיפרד‬ ‫מהעבודה, אפילו לצורך תערוכה זמנית. אפשר היה לראות את החיבור המאוד עמוק‬ ‫שיש לכל אמן עם האוסף שלו. בנוסף אני שוב חוזר לעניין של האמנים שלא קיבלו‬ ‫מספיק תשומת לב של קהל האמנות בארץ. זה התפקיד הכי חשוב לדעתי, אפילו אלא‬ ‫שכבר לא איתנו, להמשיך “להגן” עליהם, זה אפילו מתקיים לדעתי בתת מודע.‬

‫ל.י.א: האם אתה יכול להצביע על עבודה אחת או שתים מבין כל האוספים, שלדעתך‬ ‫היא חשובה ויוצאת דופן?‬

‫י.ר: מהאוסף של עופר ללוש: עבודה של ג’ים דיין. עבודות אברהם נתון וחיים‬ ‫גליקסברג מהאוסף של לאה ניקל, עבודה של הנרי שלזניאק מהאוסף של דורצ’ין.‬ ‫אני מציג מהאוסף שלי, את המורה שלי ולדימיר וויסברג, שכבר עברו 02 שנה מאז‬ ‫התערוכה האחרונה שלו בארץ. עבודות נפלאות של גלעדי, ועבודה של מיכאל סגן‬ ‫כהן מאוסף טרטקובר.‬

אמנים אספנים:‬‬

‫יעקב דורצ’ין / דוד טרטקובר / לאה ניקל / עופר ללוש / יאן ראוכוורגר‬‬

יצירות של אמנים‬‬:

‫ארנה תומרקין‬‬
‫מריאן‬‬
‫אורי רייזמן‬‬
‫אביגדור אריכא‬‬
‫אברהם נתון‬‬
‫חיים גליקסברג‬‬
‫מנשה קדישמן
‫דוד ריב‬‬
‫מיכאל סגן-כהן‬‬
‫דוד זונדלוביץ’‬‬
‫פיני צינוביץ’‬‬
‫ליאו ריי‬‬
‫אורי ליפשיץ‬‬
‫יאיר גרבוז‬‬
‫הרצל עמנואל‬‬
‫מרדכי רייכוורגר‬‬
‫נעמי סמילנסקי‬‬
‫ארתור פון ויזן‬‬
‫ולדימיר וויסברג‬‬
‫אהרון גלעדי‬‬
‫ג’ניפר בר-לב
‫הנרי שלזניאק‬‬
‫משה קופפרמן‬‬
‫ג’ים דיין‬‬
‫גאורג הכט‬‬
‫ננסי ספרו‬‬
‫רפיא לביא‬‬
‫ועוד…‬‬

‬‬

‫‬‬