נעמי טדסקי בלנקט “סינופייה”

“סינופייה” – רישומי סטודיו. אוצרת: זהבה לוי.
גלריה “הבית האדום”, תל אביב. פתיחה: 17.06.10

נעילה: 12.07.10

בתערוכה “סינופיה” מציגה נעמי טדסקי רישומי ערום שנעשו שבוע בשבוע במשך השנים האחרונות. רישומי מודל עבור הצייר הם עניין אינטימי ממש כמו פעולות יום יומיות לשמירת היגיינה אישית, כמו צחצוח שיניים, למשל. אפשר לדמות אותם לריצה או להתעמלות בוקר: התמדה ברישומי מודל מחזקת את “השרירים האמנותיים”, לא מאפשרת להם להידלדל ולהיות רפויים. על כל פנים, רישומים שנעשים באופן קבוע מיועדים בראש ובראשונה לשימושו הפרטי של האמן: זה המטבח או , אם תרצו חדר המיטות, לשם הזרים לא מורשים להיכנס. אך במקרה של נעמי טדסקי, הפקעת עבודות מהשטח הפרטי והצגתן לעיני כל – דבר העומד בניגוד מוחלט לטבעם הפרטי והאינטימי של הרישומים – הוא מעשה מוצדק ולא רק בשל רמתם הגבוהה של הרישומים הללו , אלא גם בכך שהם מעמתים את הצופה בשאלות לא פשוטות שכל מטרתן היא לבחון מחדש את המושגים שהתגבשו זה מכבר, כמו מה הם בעצם המסורת, ההמשכיות וההווה.

הסברה הרווחת היא שבשאיפתו לפרוץ קדימה האוונגרד מחריב את המסורת עד היסוד, ממציא משהו חדש במנותק מהמסורת ואילו השמרנים מנסים לשמר את ירושת העבר ומטפחים אותה. למעשה, זה איננו כך. השמרנים שומרים על אחוזת הקבר הריק. למעשה דווקא השמרנים הם האויבים המובהקים של המסורת כי הם אוהבים אותה רק כשהיא מתה. המסורת מצדה מתחמקת מחיבוק הדוב שלהם בניסיונה להישאר חיה. (מכך נגזר בוודאות כי כל הדיבורים על האמנות קלאסית לעומת אמנות עכשווית הם קלישאה נדושה. האמנות תמיד נטוע בהווה. אמנות קלאסית היא בהכרח אמנות עכשווית ואם היא לא כזו אזי היא לא קלאסית. נקודה. האדם הנאור מביט בדרך כלל קדימה ולא אחורה. העתיד הוא ריק ואילו העבר מכיל בתוכו דברים בעלי תוכן ומשמעות המזינים את הלב ואת הראש. אמן מהפכן, אוונגרדיסט נע קדימה בדומה סרטן: מבטו מופנה אחורה לעבר המסורת. החדשנות אינה אלא מסורת שעושה חסד עליון עם האמן: היא חושפת לפניו את הפן המוסתר שלה שעד עתה היה חבוי מבני תמותה והאמן מחרף את נפשו כדי לחשוף אותו. דוגמה מובהקת לכך ידועה לכל: בכל תולדותיה של האמנות הצרפתית לא היה עבד נאמן יותר למסורת מאשר “איש הפרא” אנרי מטיס. אמנם קורה גם שהאמן מאלץ את הגברת העקשנית הזאת בכוח לחשוף את פניה הנאים , אלה הם החיים – כל דבר יכול לקרות!

במקרה של נעמי טדסקי אנו סבורים כי הציירת הינה בשר מבשרה של המסורת האמנות האיטלקית האצילה רבת השנים ועובדה זאת הופכת את שרבוטיה לאמירה אמנותית. בהקשר זה הייתי רוצה להפנות את תשומת הלב להיבט מסוים של מסורת זו, המשקף פן מרתק ביצירותיה של נעמי. הכוונה היא לרומן עתיק ימים שמנהלת תרבות רומית איטלקית עם המוות. “רומא נשלטת בידי מתיה”. מילים אלו נאמרו על ידי אדם שיצר את העם האיטלקי יחד עם דנטה (אגב, “הקומדיה האלוהית” מתרחשת בעולם הבא). הכוונה היא, כמובן, לפרדריקו פליני. “שלטון המתים”, נסכים פה אחד, החל לא מאתמול. מהו הדיוקן הרומי הקלאסי ( ההישג הבלבדי של הרומאים בפיסול), אם לא הניסיון הנואש לגבור על המוות או לפחות להציל את זיכרון החיים מתהום הנשייה? נעמי טדסקי נולדה וגדלה בגנואה, עיר שעם כמה אתריה המפורסמים נמנה גם בית הקברות. לאחר שעלתה ארצה התיישבה בירושלים שגם בה שולטים המתים לפי דברי מאיר שלו (איזה צירוף מקרים!). בסקירת יצירתה של נעמי טדסקי יש יסוד יותר מסביר לחשוד בנטיותיה הנקרופיליות (חלילה וחס!) או לפחות, אל לנו להתעלם כלאחר יד ממספר רב מדי של צירופי מקרים המתייחסים כולם לנושא המוות. אלה הם ציורי טבע דוממם (דממה=מוות) מהשלבים המוקדמים ביצירתה, שורה אינסופית של העופות והדגים המתים וגם עצמות ואדרות הדגים, מוטיב שהופיע רק לאחרונה. והדרך עוד ארוכה. כך שהשם שהיא מעניקה לתערוכתה האחרונה “סינופיה” הוא מוצדק ביותר. סינופיה היא סקיצה ראשונית לציור “הקבורה” תחת שכבת טיח עליו מופיע ציור קיר. סקיצות אלא (כמו הרישומים של נעמי) נועדו לשימוש פרטי ונחשפו לראשונה לעיני הציבור בשנת 1944, כאשר עקב ההפצצות התמוטטה שכבת הטיח עם ציורי קיר בקמפו סנטו שבפיזה. הטרגדיה שהחריבה את יצירות המופת של קווטרוצ’נטו שימשה באופן פרדוקסאלי לגילוי יצירת המופת אחרת: סינופיות שהוסתרו מעיני כל במשך מאות בשנים- קלילות הקווים, הוירטואוזיות, החרות המשכרת של סינופיות. במסגרת התיזה שלנו קמפו סנטו הוא, כמובן, בית הקברות ולא סתם בית הקברות, אלא – הפרט האחרון בפסיפס המעודן שלנו – בית הקברות שהאדמה שלו הובאה מירושלים.

מתוקף מוצאה, חינוכה, כישרונה, מנהלת נעמי טדסקי ברישומיה דיאלוג לא מודע עם אבני היסוד של המוסרת האיטלקית. רישומי הערום שלה שבמבט ראשון לא קיים ביניהם כל קשר, פרט לרצון ללמוד לפרטיו את הגוף האנושי, יוצרים למעשה שורת דמויות המזכירה לנו ישירות ארכיטיפ ידוע באמנות האיטלקית של “תהלוכה” ובכך מוענקת להם משמעות העולה על שרבוטים אנטומיים גרידא. תחילתה של מסורת תהלוכת הקרנבל הזאת אובדת אי שם בחשכת העבר, שמבין צלליו אנו מבחינים בפריזים עתיקים, ואז נחשפים לעינינו קווי המתאר של קנטאוורים, לפיפים, הגיבורים ונשות האצולה מסרקופגים רומיים, גרוטסקות מתוחכמות מבית נרון, קרוב יותר אלינו – דמויות מסתוריות מ”ווילה מיסטריה” בפומפיי, עוד יותר קרוב – פרסקאות מקבריות של קמפו סנטו ופרסקאות זוהרות של ארֵצו מאת פיירו הגדול, וממש קרוב, אפשר להושיט את היד ולגעת , בקבוקים וקופסאות של איש בולוניה המתבודד… בתוך התהלוכה הזאת שהיא וריאציה על הנושא הנצחי משתלבים באופן טבעי ואורגאני רישומיה של נעמי טדסקי.

סשה אוקון

* המושג סינופיה נגזר מהשם הניתן לגוון חום-אדמדם ששימש לביצוע הסקיצות לפרסקאות. צבע זה מופק באזור הים השחור במקום הנקרא סינופ. באזורים אלו (שהיו שייכים לרוסיה) התמקמו הרבה מושבות של יוצאי גנואה. הקשר הרופף והלא מוגדר הזה בין הציירת ומחבר הטקסט ממלא את ליבו של זה האחרון בתחושת נעימות עמומה משהו.

Оставьте ваш комментарий

Поля отмеченные * обязательны для заполнения

:
*

*

Сайт оптимально работает в: Internet Explorer 8.0, Mozilla Firefox 3.6, Google Chrome, Safari 4.0. Если у вас старая версия браузера, вы можете скачать новую на сайте производителя бесплатно.