פנינה

אירוע “פנינה”, שסגר את “מנופים” השנה, השאיר אחריו שובל של שמחה והשראה. ליאורה וייז, מי שחלמה ויילדה את “פנינה”,ייעדה אותה להיות אירוע נדיר, יחידי, נפלא ביופיו ובמוזרותו.

ובאמת, מי שנכח בחצר בית-ישראל כל הערב, זכה לשש שעות רבגוניות ומפתיעות: עולים במדרגות לתערוכה חדשה של לאוניד זייגר בגלריה השיתופית ‘אגריפס 12′ «IN PROCESS», יורדים לצפות במצגת של אירועי הגלריה השיתופית החשובה של ירושלים, פוסעים לאורך החצר ההיקפית, ליד שולחנות עם חומרי מלאכתם של בתי העסק הקבועים של החצר – תופרת, מרפא-חלונות, בגדי יד-שניה, תכשיטנית, בשלנים ומסעדה אתיופית בין נגנים נדירים ואמני מיצג.

לבו של הערב היה מחרוזת של מחוות מסתוריות, שעה ששמונה אמנים העניקו לקהל חשיפה מהירה אך עשירה מאד של תהליכי חיים ויצירה. שי אזולאי, סשה אוקון, תמר שיפוני, אלהם רוקני, צילה חסין, הדסה גולדוויכט, חיה רוקין, חנאן אבו חוסיין–התבקשו להציג ב-7 דקות את גלגולי המחשבה והתכנון לקראת עבודה שלהם, או רצף של רגעי מהות בהתפתחותם האמנותית.

וכך, ברחבת תיאטרון החצר של אבן-ישראל, הוותיקה שבחצרות הנחלאות, שולבו בדקות הקריטיות הללו דיבור, ובמקרה אחד גם אילתור מוסיקלי, עם דימויים שנעו וחלפו על המסך, ברצף שאותו עיבדו בהתאם למגבלות שהציגה להם וייז. הם ישבו, צעקו, סיפרו, הציגו תיאטרון חפצים זעיר או קבצי מחשב.

סוד ייחודו של מופע “פנינה” היה בתזמור המעודן של אופני דיבור ומופע אישיים, של מזיגת סוגי אישיות ובחירות אמנותיות, של ביוגרפיות אופטימיות ליד אפלות יותר. היה שם הומור, קלילות והרבה אור, שאפשרו היכרות עם קבוצת אנשים חדי מחשבה ורבי רגש.
נינו ביטון ותזמורת המגרב הסיעו את הערב לעוד שעתיים מרהיבות של מוזיקה צפון אפריקאית שגלשה לעיתים לבלוז, והפשירה מעט את הקהל מהקור המקפיא של ערב אוקטובר ירושלמי.

זהר טריפון

Оставьте ваш комментарий

Поля отмеченные * обязательны для заполнения

:
*

*

Сайт оптимально работает в: Internet Explorer 8.0, Mozilla Firefox 3.6, Google Chrome, Safari 4.0. Если у вас старая версия браузера, вы можете скачать новую на сайте производителя бесплатно.