הכרנו את טניה סרגייבה (נ. 1975, לנינגרד) במסגרת הפרויקט “Jerusalem Plein-Air” באפריל 2012. מהרגע הראשון, הייתה לנו הרגשה כאילו הכרנו שנים רבות. לכן, כאשר הגענו לסנקט פטרסבורג, לאחר 23 שנות היעדרות, הלכנו לטניה כבר ביום הראשון. הדירה שלה התגלתה כהמשך טבעי של העבודות (או להיפך). הציורים משקפים את האינטרס יוצא הדופן כלפי אובייקטים של העולם הסובב אותה, טיפול עדין וזהיר בהם.

סרגייבה סיימה את האקדמיה לאמנות ע”ש שטיגליץ (בעבר – ע”ש מוכינה) הנחשב, מחלקה לציור מונומנטלי. בהמשך הקריירה, “גילתה מחדש” את העבודה מהטבע וציור פיגורטיבי.

למרות פשטות חיצונית ו”נאיביות”, רוב עבודותיה מדויקות מאוד, מבחינת הציור והקומפוזיציה. הדו-ממדיות שלהן והדקורטיביות כביכול, מגלים עומקים ומרחב לצופה היותר קשוב. ככל שמסתכלים יותר על העבודות, מגלים בהן יותר עולמות נסתרים.