אנטולי זסלבסקי – אמן בחסד עליון, כמו שנהגו פעם לומר. הוא יכול להרשות לעצמו לצייר שמים בתכלת, מים בכחול, דשא בירוק – ובכל זאת, זה יהיה ציור אימיתי ומתוחכם. הסגנון שלו לא השתנה רבות במהלך חייו כאמן. כמעט כל העבודות נשענות על מצבים קונקרטיים, ייתכן וזה מה שעוזר לו להימנע מקבעון: קשה לשים את האצבע על פלטה מסוימת או קומפוזיציה שמאפיינים את זסלבסקי. כשזסלבסקי עובד עם אובייקט כלשהו, בין אם נוף או מודל, הוא שואף, לדעתי, לספוג ככל הניתן את מה שהאוביקט מציע לו, במקום להכתיב לקנבס פתרונות פסלטיים מוכנים מראש.
יחסית לאחרונה גיליתי לעצמי את הטקסטים של זסלבסקי, שהוא כתב עבור חלק מעבודותיו. “סיפורים לא הכרחיים על ציורים” מתוך הסידרה “התרחשויות פתאומיות” פורסמו לראשונה בשנת 2001 בעיתון הרוסי “סמנה”. עבורנו טקסטים מהסוג הזה, שמעניקים הזדמנות נדירה להתרשם מאופן החשיבה של הצייר בעת עבודתו, מההתרשמות הראשונה שלו מהנוף – יש להם ערך ייחודי. הדבר משקף את הרעיון המרכזי של האתר Art-in-process: אמנים מדברים על תהליכי היצירה. לצערנו, הטקסטים הללו קיימים כרגע בגרסא הרוסית בלבד.