במדבר, בייחוד במדבר רוחני, הקול שמחוץ למקהלה אינו נשמע. הוא הולך לאיבוד בהבל המציאות ובטרחה יומיומית.

המגמות השולטות (והלוחמניות) באמנות בת-זמננו, המתייחסות בזלזול לאסכולה המקצועית הבסיסית, תוך שאיפה להצלחה בכל מחיר, לא השאירו לי ברירה אלה להמשיך בעבודתי כקודם ולהישאר “בצל”. המצעד בשורות פמליית המלך הערום – זה לא בשבילי.  בכל משטר חברתי, בכל עת ובכל תקופה, הכרזתו של לנין “האמנות שייכת לעם” היא גזר-דין מוות ליצירה. כחרב דמוקלס תלויה ההכרזה מעל ראשו של האמן, בהיותה בו זמנית מפתה ומבטיחה.

ציוריי הצנועים והאינטימיים שואפים לעקרונות עליהם מושתתת מוזיקה: הרמוניה, קומפוזיציה, לחן. וכמובן ללא התאמות למיניהן, כגון “זמננו”, סגנון, אופנה…קרא עוד>

קורות חיים>

תערוכות>