משיחה עם דוד דקטור: איך נהייתי צלם… בחורף 93 חזרתי למוסקבה ושם קניתי מצלמת זניט ב- 12 דולר. עם מצלמה זאת ושלושה סרטים נסעתי לצפון סיביר לחצי האי ימאל. אנשים פירגנו לי על הצילומים שהבאתי משם. ללא פירגון זה בטח הייתי עובר למשהו אחר. בכלל התחלתי עם הצילום יחסית מאוחר – בגיל 32. לפני זה החזקתי בדעה שלצלם זה לא טוב, כי ברגע של אמת אתה עסוק בשטויות, בפריים, במקום לחיות את הרגע. לכן טיילתי – הסתובבתי הרבה בעולם – בלי מצלמה. ועכשיו להפך, אני נוסע עם מצלמה ויש בזה הבטים נפלאים למיניהם. עבדתי 4 שנים בתור מדריך לילה בפנימיה לנוער בסיכון, גם שם צילמתי המון. עשיתי אחלה תמונות עם הערה אחת – שלא ניתן לפרסם את זה. אולי זה היה הפרויקט הראשון שלי במודע. בוודאי היו לי סדרות גם לפני זה, גיליתי אז את תורקיה והתחלתי לצלם שם. אני נוהג להתחיל כמה פרויקטים בו זמנית ולמשוך אותם לאורך שנים, ולא כל כך אוהב להכריז על סיומם, מה שאני קורא Slow Journalism. קרא עוד>

• קורות חיים