בעיר אודסה, בתחנה השש עשרה “בולשוי פונטאן”, הייתה דאצ’ה (בית קיט). היא נבנתה בשנת 1928 ע”י סבא רבא שלי וחבריו היהודים, שעבדו עמו במפעל הקונדיטוריה ע”ש רוזה לוכסמבורג. לדאצ’ה קראו ‘ע”ש הראשון במאי’. ברחובות אודסה באותם ימים דיברו יידיש או ברוסית עם מבטא כבד. סבתא רבא שלי הייתה קונה תרנגולת חיה בשוק ואז הייתה לוקחת אותה לשוייחט. כשהיו שורפים את נוצות העופות על תנור הקרוסין, הסרחון השתלט על כל החצר. מתחת לחלון שלה היה מסתובב תקופה מסוימת קוף אמיתי, קשור בחוט, שהביא עמו השכן – מלח. בתוך הבית עמדה לה כבר טלוויזיה עם עדשה ענקית לפניה, מלאה במים, להגדלת המסך. החל משנת 66′ הייתי מבלה בדאצ’ה כל קיץ, ולא התנסיתי בחוויה של כל ילד סובייטי תקין – מחנה הקיץ. בסתיו היו לוקחים אותי בחזרה לעיר, שמי הנהר שלה היו תמיד עכורים ואף בית מלפני המלחמה לא שרד. קרא עוד>

• קורות חיים>