דמוי הזאב

הזאבים מעירים את ירושלים מתרדמתה. מנערים את הרחובות ואת המקומות הקדושים. במקומות בהם דרכו הזאבים – דבר לא ישאר כפי שהיה. הזאבים נושאים את האיום על תפיסות העולם המיושנות : איום על פנטיות ודוגמטיות – בין אם אישית,חברתית או פוליטית. הם מאיימים גם על שיגרת החיים האפרורית, שמקהה את החושים,את הראיה ואת החשיבה. הסצנות מתרחשות על קו התפר בין הציביליזציה לפרא ומתארות מפגש בין החייתי לתרבותי. הזאבים מופעים כגדודי צבא-ישע,כשמאנים-מרפאים,המביאים לעיר את הטוהר ואת עתידה החדש. הזאבים מהווים תזכורת לוויטליות פראית,למגיה של הטבע,לאינסטינקט ערני,לאינטואיציה. הם קוראים תיגר על רציונליות יתרה ועל חשיבה לינארית. תוך כדי ריצה ברחובות העיר הם הופכים לסימן,לסמל,ללחש מאגי הנאמר שוב ושוב.

שברון לב העיר

בסדרה “שברון לב העיר” (2008-2010) הזאבים עוברים דרך מרחב אורבני ההולך ומשתכפל. העבודות עוסקות בנושא הזמן ובנושא התפיסה הויזואלית, המלווה במצמוץ נצחי של עינינו. מוצאו של רעיון חלוקת הנוף לקטעים נפרדים נובעת מתופעת המצמוץ: כתוצאה מהחלוקה, שלושת מצבי הזמן – העבר,ההווה והעתיד,עוברים להתקיים בו זמנית בתוך משטח הרישום. הסדרה מהווה ניסיון לפרוס את הרגע למרכיביו – “לפני”,”בזמן” ו”אחרי” הזאב – ולאחר מכן לחברו מחדש.

לנה זידל
ירושלים, 2009.