» אמנים » אמנים » יעקוב בלומין » קורות חיים

יעקוב בלומין


קורות חיים

משפחתי מקורה בעיר “כנסיה לבנה”. כולם היו חסידים וכולם עם ידי זהב. סבי היה סנדלר ממדרגה ראשונה ואבי עסק בצורפות. כך ששמות אבנים סמי יקרות כמו אמטיסט, טופז חרוטות בזכרון מאז הילדות… היה לנו סיפור משפחתי על כך שאבא יצר עבור הרוזנת ברוניצקיה עגיל מקום אחד שאבד, והיא לא ידעה להבדיל בין השנים, מה היה העגיל המקורי. מאוחר יותר אבי נאלץ לוותר על המקצוע (תכשיטים הפכו לסימן של ניצול המעמד העובד), והוא הפך להיות מורה להתעמלות, כי הוא תמיד היה טוב בספורט.
נולדתי בקייב בשנת 1927. במלחמת העולם השנייה אבא נהרג ואילו אנו הועברנו לטשקנט. אני זוכר פעם אחת שהמורה שלנו שם הצליח לצוד כמה צבים ובישל עבורנו מרק, זה היה מאוד טעים. זהו זכרון יחיד במינו כמובן, מרק צבים לא היה חלק מתפריט היומי…
התחלתי לצייר ולגזור מנייר בגיל מאוד מוקדם. היה לנו חוג של גזירה אומנותית מנייר במרכז של תנועת הנוער. המורה, ויקטור פיטרוביץ שבצ’נקו, היה עורך הצגות כאלה אל מול קהל גדול, והיה לוקח אותי עמו – הוא היה מספר ואני ומדגים במקום. למשל, אווירון שניתן היה לשגר מייד והוא היה עף לכל אורך האולם והפרופלר שלו מסתובב, או דמות של ילדה ניצבת על משטח (גזור כולו מנייר אחד) שאם אתה נושף עליה – היא רצה.
במהלך המלחמה לא היו לימודים סדירים. למדתי במשך שנתיים בסטלינובד בקתדרה הצבאית, עזבתי למזלי בשל מחלה, ממש במקרה. בטשקנט למדתי בביה”ס המיוחד לארטילריה, עזבתי עמם ללניגראד. שנה אחרי – ב- 1947 – התקבלתי לביה”ס הגבוה לאמנות ותעשייה ע”ש מוכינה, לפקולטה של עיצוב עץ וגילוף אומנותי. אחרי הסיום עבדתי ברשות בנייה והנדסה, עסקתי בנגרות וגילוף.
קיץ אחד, כשכולם היו מחוץ לעיר, התמזל מזלי וקיבלתי הזמנה מהקרן המרכזית לאמנות לעיצוב וגילוף בעץ של “חדר האוכל היהודי”, מה שהפך אחרי 1957 למסעדת “המטבח הסיבירי”. אחרי כן התחלתי לעבוד בקרן האמנות במשרה מלאה.
בשנת 1959 בערך, התחלתי לשקול ברצינות הצטרפות לאיגוד האמנים, ולאור זאת התחלתי להשתתף בתערוכות. הצגתי בעיקר חיות למיניהן – כאלה עם “פטנט” כמו למשל הדובי עם בקבוק וודקה, ואחרות – פינגווינים, חתולים, ינשופים – שנוצרו כ”דיוקנות” של מכרים.המוזיאון הרוסי קנה ממני את סדרת החתולים.
אני נשוי לאשתי אליונה (שמה למעשה גלינה ניקולייבנה) מזה 53 שנים. עלינו ארצה בשנת 73, אליונה כבר לא יכלה לשאת את ברה”מ, במיוחד אחרי המאורעות בצ’כוסלובקיה, ואילו אני חיפשתי בעיקר את החופש, לראות את העולם. מאז אנו גרים בירושלים. אליונה עבדה כמנהלת חשבונות בבית משוגעים, אז כל העולם נראה לה גן עדן אחרי זה…
כמעט שלא הבאתי לישראל עבודות עץ או רישומים שלי. כאן עסקתי (ואני עדיין עוסק) בעבודות שונות ומשונות בתחום עיצוב וחריטת עץ, בעיקר אני עושה ארונות קודש לבתי כנסת. עבודה גדולה שלי, בגובה 6 מטר, נמצאת בביתר עילית, ארונות קודש שלי נמצאים גם בשלושה בתי כנסת בהר נוף ויש גם במקומות רבים אחרים.

על היצירה:
כל חיי הבוגרים עסקתי ברישום, כבסיס לכל התקדמות אמנותית.
עץ זהו חומר אותו אני מכיר היטב והוא מאוד מעניין אותי.אני תופס את הרישום כדרך לנתח מבנה יצירה, זה מאפשר עבודה מושכלת בחומר, בין אם בפיסול או בחריטה. עצם היכולת הזו היא כאילו שומרת מפני זיוף. כשם שמוזיקאי לומד קטעי יצירה או ספורטאי מתאמן על קבוצת שרירים מסוימת, כך רישום מתווה פתרונות נכונים בשלב העבודה בחומר.
ציירים כמו דגה או סרוב השתמשו בפיסול ככלי עזר לרישום וציור. עבורי השליטה בטכניקה של רישום חשובה כשלב ביניים, ניתוח הצורה במרחב, בדרך ליצירת המודל והעבודה עצמה בחומר והגודל המקורי. זאת למדתי מהילדות – שהרישום הינו הבסיס לכל אמנות פלסטית. באשר לעבודה בחומר, אזי אם מדובר בעשייה אמנותית, חייב להיות רעיון ויזואלי מופשט בתוך היצירה, כמו למשל דמות הדב כאן – זו למעשה “נוסחא של דב” – שתי טבעות וכדור.

Сайт оптимально работает в: Internet Explorer 8.0, Mozilla Firefox 3.6, Google Chrome, Safari 4.0. Если у вас старая версия браузера, вы можете скачать новую на сайте производителя бесплатно.