נטליה גונצ’רובה-קנטור


סיפור אישי

את הבובות שהייתי מקבלת במתנה, הורי תמיד נהגו לזרוק מן החלון לשמחתם של ילדי השכנים. ככה הם רצו לגדל אישיות יצירתית.
במקום הבובות הציעו לי לעיין באלבומי אמנות של אמני הקווטרוצ’נטו – וכך למדתי להבין יופי מהו.
על הבית ממול נתלו לקראת החגים תמונותיהם של חברי הממשלה– כך הפנמתי את מושג הכיעור.

כל אלו הובילו אותי לבחור להתעסק באמנות במקום לחיות את המציאות ואני מתמידה בכך גם כיום.

בילדותי היה לי יותר זמן מאשר היום ולכן הצלחתי יותר, לקראת גיל 4 כבר פורסמו כמה מעבודות שלי. לאחר מכן כמו מקרן השפע זרמו אלי פרסים וזכיות בתחרויות של ציורי ילדים. אך הזרם הזה פסק די מהר והתחלף בדחייה ורדיפה. במכון לאמנות בו למדתי תוייגתי כתלמידה “לא משלנו” , ולא נתנו לי לסיים את לימודי כי סירבתי להשתלב בקאנון של ריאליזם הסובייטי.
בדרך הנס שוחררתי מחובות ההוראה בבית ספר וכאן הסתיימו לימודיי האקדמאיים והתגלגלתי לאודסה.
כפי שהסתבר מאוחר יותר, הגעתי לשם בזמן המתאים ביותר, כי בדיוק אז החלה פרסטרויקה, האמנות הנון-קונפורמיסטית יצאה מהארון, בו שהתה עד אז ושם נפגשנו – באחת התערוכות הראשונות של האמנות המחתרתית בה השתתפתי.
אודסה של שנות ה-80 – זאת תופעה בלתי נשכחת.
התפוצצות של מטען אדיר של יצירתיות – על נחשול העצום זה רכבו גם נציגי הדור הצעיר וגם הגוורדיה הישנה שעברה דרך ידי ק.ג.ב. אודסה תמיד הצטיינה בייחודיותה, רצף המסורת האמנותית מעולם לא נקטע בשל הנסיבות ההיסטוריות , החיים של אמני המחתרת רחשו ופעמו ללא תלות בהכרה החיצונית והדבר היחידי ששלט בה – היה שלטון היצירה.
אך הוריי רצו את אישורו של המורה הדגול. כוונתם הייתה רצינית ביותר והם החליטו להראות את ציורי לפרופסור זלוצ’בסקי, שנחשב אז לאיש אקדמיה בולט. ממנו קיבלתי את אחת ההמלצות החשובות בחיי: “ילדתי, אל תחקי את הצרפתים, תחקי את עצמך!”
אני שמחה שנפלה בחלקי הזכות לפגוש את הפרופסור בחייו ולשוחח איתו.
מאז אני מנסה לשמור על ההמלצה שלו באדיקות.

Сайт оптимально работает в: Internet Explorer 8.0, Mozilla Firefox 3.6, Google Chrome, Safari 4.0. Если у вас старая версия браузера, вы можете скачать новую на сайте производителя бесплатно.